ברצוני להגיד כמה מלים לפרופ' פקטה בתור אחד מתלמידיו המרובים, שזכה גם להיות אחד מידידיו במשך שנים רבות.לא זה המקום להערכה מפורטת של עבודתו המדעית הענפה. אסתפק בציון ראשי פרקים. כשפרופ' פקטה נקרא לכהן בקתדרה למתמטיקה של האוניברסיטה העברית לפני שלושים שנה כמעט, כבר קנה לו עמדה מכובדת בעולם המתמטי דרך מחקריו בתורת הטורים והסומביליות, אפרוקסימציה ואינטרפולציה ובעיות אחרות בתורת הפונקציות. בשנת 1922 פתח בשורת מחקרים המהוים במדה מסוימת את גולת הכותרת של עבודתו. אני מתכון למושג הקוטר הטרנספיניטי שהוכנס על ידו, המאפשר גישה גאומטרית אלמנטרית לבעיות קשות בתורת הפונקציות ותורת הפוטנציאל.
פרופ' פקטה הנו חניך של אסכולה מתמטית מפוארת - האסכולה ההונגרית - שבין נציגיה אפשר למנות מתמטיקאים בעלי שם עולמי כפייר, האחים ריס, ון נוימן, פוליה, סגו ועוד. מבחינת המתמטיקה אפשר להגיד שמזלו שחק לו שגידולו היה בקרקע מתמטי כה פורה ובאטמוספרה רוויה חדושים מתמטיים. ברם, מבחינת אפשרויות העבודה האקדמית המצב היה שונה. אפשרויות העבודה אז היו מעטות, וכל שכן לגבי יהודי.
בטוחני שההחלטה בשעתה לקבל את הזמנת האוניברסיטה העברית היתה קשורה בהתלבטות לא מעטה עבור פרופ' פקטה. למרות הדעה המקובלת שלמתמטיקון דרוש לצורך עבודתו רק עפרון וניר, וכמובן ראש על הכתפים, רחוק הדבר מהיות כן. אפילו גאונים מתמטיים אינם צצים במקרה בארץ פלונית או אלמונית. הכרחי לגידול אלה ולכל יצירה מתמטית חיה אטמוספרה מתאימה, תסיסה מתמטית, מגע מתמיד עם חברים פעילים במקצוע. ברור שכל אלה לא היו בארץ של לפני שלושים שנה, שהיתה כמעט מדבר מתמטי פרט לעצים בודדים פה ושם (ובסוגריים: גם כיום יש עוד הרבה מה לעשות בשטח זה). לכן, החלטה של איש מדע לפני שלושים שנה להשתקע בארץ לא היתה קלה. ביודעים או בלא יודעים היא היתה כרוכה בויתור מסוים על פעילות מתמטית במובן היצירה האינדיבידואלית לשם פעילות מתמטית במובן הצבורי של יצירת האטמוספרה הדרושה.
במובן זה יש לפרופ' פקטה זכויות ראשונים. המגע שלו עם הדור הצעיר היה משולש. ראשית באולם ההרצאות. כאן הלך פקטה בעקבות רבו פייר. שני קוי יסוד היו בדרך הרצאתו. א. דיוק מכסימלי. ב. פשטות ככל האפשר. אף על פי ששיטה זו של הרצאה לגבי המרצה היא ענין שבטמפרמנט, הרי לגבי סטודנטים מתחילים היתה בה ברכה. ברם, עקר השפעתו על התלמיד היתה בסמינריונים. אלה עסקו בדרך כלל בבעיות שהיו עוד על האבניים, דהיינו - בעיות שטרם נפתרו לחלוטין. נכר היה שפקטה משקיע בסמינריונים הרבה אהבה ועבודה. הוא עצמו העיד לא פעם שהסמינריונים היו לו מקור השראה מתמיד בעבודתו. מאידך, אנו התלמידים לשעבר יכולים להעיד שלא אחד מאתנו צעד את אחד מצעדיו הראשונים במחקר בקשר עם בעיה שהתעוררה בסמינריון של פקטה. לבסוף היה קיים כמובן המגע האישי. כשגילה את ניצוץ האהבה למתמטיקה בלב תלמיד לא חסך מזמנו והיה מבלה עמו ממש שעות ליד שולחן עבודתו בשיחה של תורה.
אינני צריך להזכיר כאן את התפקידים המכובדים האחרים שפקטה מלא בחיי האוניברסיטה כדיקן הפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע וכרקטור האוניברסיטה בשנים תש"ו - תש"ח. בכל השנים האלה לא פסק מעבודת יצירה מתמטית, ודוקא עם התקרבו לשנות הגבורה כאילו גברו בו מעינות היצירה. דומני שבשנים האחרונות היה מאושר מבחינה זו.
פרופ' פקטה ניחון בתכונה יקרה והיא: שמירת אמונים לאהבתו הראשונה למתמטיקה, תכונה שלזכותה יש לזקוף את רעננות הרוח ואת העירנות המתמטית שהנו מגלה עד היום הזה.
בשם תלמידיו וחבריו ברצוני לברכו ביום יובלו שיזכה עוד לשנים רבות של עבודה פוריה ושימשיך להיות צעיר ורענן ברוחו כפי שהנו ביום הזה.